בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' בלומנפלד

החלטה

להכרעתי בקשת הנתבעת, היא המבקשת, לדחייה על הסף בשל שתי עילות: מעשה בית דין והתיישנות (להלן- "הבקשה").

עניינה של התביעה בטענת המשיב כי בעקבות הסכם מכר דירה שהוצג בפניו, הסכם אשר הצדדים לו היו מן הצד האחד, המבקשת ובעלה ומן הצד שני, בתם, נתן המשיב לבת הלוואה אשר כיסתה, בחלקה, את יתרת המשכנתא אותה לקחו המבקשת ובעלה בגין אותה דירה, סך של 70,000 ₪. מאחר שבמסגרת פסק דינו של בית משפט השלום מיום 22/10/07, נקבע כי אותו הסכם מכר מיום 9/6/92 חסר תוקף, אזי, לטענת המשיב, על המבקשת להשיב לו את הסכום האמור, ממנו נהנתה, תוך עשיית עושר ולא במשפט.

טענות המבקשת:

הבקשה נסמכת על שני אדנים:

א.האחד, כי חל במקרה זה השתק עילה ו/או השתק פלוגתא בין הצדדים בעניינים נשוא תיק זה- מעשה בית דין.

המבקשת טוענת כי עילת התביעה כנטען על ידי המשיב היא עילת הההגנה אשר נטענה על ידי המשיבים בתיק תמ"ש 29120/01 אשר נדון והוכרע על ידי כבוד השופט לבנוני בפסק דינו מיום 22/7/2007 .

לטענת המבקשת, אותה הלוואה המתוארת בסעיף 5 לכתב התביעה, היא הלוואה אשר בוצעה על פי מסמכים מזוייפים, כפי שהוכח בתמ"ש 29120/01 הנ"ל.

טוענת המבקשת כי למעשה, טענת המשיב בכתב התביעה דנן, היא כי מכספי הלוואה שנתן שולם, לכאורה, חוב לבנק ירושלים, וטענה זו- כך לגישת המבקשת, היתה עילת ההגנה בתמ"ש 29120/01 .

טוענת המבקשת כי טענות המשיב כולן נדחו בפסק דינו של כבוד השופט לבנוני, אשר לא קבע "השבת המצב לקדמותו" אלא קבע בטלות של הסכם המכר, ולא התנה את הביטול בהשבה.

המבקשת טוענת בבקשתה, כי אם שילם המשיב סכום כלשהו כנטען, הרי שהוא שולם עקב רשלנותו ובגין הלוואה שלא קיבלה המבקשת.

ב.השני, התיישנות התביעה.

לטענת המבקשת, למעשה, דורש המשיב בחודש 12/2009 השבה בגין תשלום אשר בוצע לכאורה בשנת 1992 ומשכך, התיישנה תביעתו. זאת ועוד, טוענת המבקשת, כי היה על המשיב להגיש יחד עם כתב הגנתו בתמ"ש 29120/01, גם כתב תביעה שכנגד, לפיכך, לשיטתה של המבקשת, התיישנה התביעה בשנת 1999 או לכל המאוחר בשנת 2008 .

טענות המשיב

אשר לטענה למעשה בית דין, טוען המשיב כי התביעה בתמ"ש 29120/01 היתה תביעה למתן פסק דין הצהרתי לבטלותו של הסכם המכר ולא היה מדובר בתביעה כספית. משכך, לטענת המשיב בהיות התביעה תביעה לפסק דין הצהרתי, ניתן היה לתת פסק דין בשאלה האם ההסכם בטל אם לאו ותו לא.

טוען המשיב, כי טענותיו בנוגע לעשיית עושר ולא במשפט והשבה לא נדונו כלל על ידי בית המשפט במסגרת פסק הדין בתמ"ש 29120/01 , ולמעשה, לא נדחו מעולם וכן, כי תוצאת פסק דינו של כבוד השופט לבנוני היתה, בפועל, השבת המצב לקדמותו, תוצאה הנובעת מקביעת בית המשפט בדבר בטלות הסכם המכר.

אשר על כן דוחה המשיב את טענותה מבקשת לקיומו של מעשה בית דין.

אשר לטענת ההתיישנות טוען המשיב כי רק ביום 13/12/2005, מתוך חוות דעת המומחית שמונתה בתמ"ש 29120/01, נמצא כי חתימת המבקשת על ההסכם זוייפה, ולפיכך, מועד ההתיישנות מתחיל מן היום האמור, כך בהתאם להוראות סעיף 8 לחוק ההתישנות.

זאת ועוד, טוען המשיב כי בהתאם להוראת סעיף 20 לחוק ההתיישנות, הרי שאין בהתיישנות כדי לפגע בזכותו של נושה שיש לו משכנתא בגין החוב, כדי להיפרע מהשעבוד, ומשכך, לא חלה התיישנות על זכותו של המשיבלממש את המשכנתא במקום בנק ירושלים.

המבקשת דחתה טענות אלה של המשיב, כמפורט בכתב התשובה לתגובת התובע מיום 14/2/2011.